פאראנובה חלק אחר

העננים שטפו את השמים כנהר לבן וגאון שטרוק על הכורסא בסלון יושב ומשחק בחוסם העורקים הממורט ומנסה לכורכו הדוק מספיק  בנסותו לרכז את ורידיו שהיו מתפזרים תחת עורו השקוף.

ומאחר וצנצנת העוגיות נותרה ריקה ושעת התה שנקבעה לפגישתו עם הגברת פינק חלפה כבר מזמן הוסיף גאון שטרוק לבהות ממרפקו אל החלון ממנו נשקף הרחוב מתעטף חשכה וקולותיו נשקטים.

"מעניין" הרהר לעצמו "אם מיותר להמשיך ולהמתין לגברת פינק או שאולי ישנו סיכוי שבכל זאת תופיע ולו בכדי לתת לי עוד כמה עוגיות ואפילו על השיחה אוכל לפסוח אם אומר לה שהרי השעה כבר מאוחרת ומחר ישנם סידורים שעלי להספיק" הוא נותר בוהה כמה רגעים ואז צילצל הטלפון,שטרוק קם בזהירות וניגש אל המכשיר המטרטר הוא הרים את השפורפרת ואמר "שלום"

-"גאון שטרוק" הבליח קול חד מהשפורפרת "מחר נקבעה לך פגישה עם רופא מטעם העבודה"

-"נקבעה? מאין לך שאני פנוי מחר ? מחר הוא יום עבודה ואני מתכוון לשוב אל המשרדים..."

-"כן,כן נקבעה לך פגישה למחר (הקול כיחכך לרגע) אתה מבין מר הס האחראי עליך קבע את הפגישה בעצמו ולכן עליך לגשת אל המרפאה....היא נימצאת ברחוב מאייר 16 ועליך להתייצב שם בדיוק בחמש ושלושים בבוקר"

- "כן?" תהה שטרוק בקול רם .

-"כן כן מחר בחמש ושלושים תתייצב במרפאה" .

השיחה נותקה ושטרוק מיהר אל פנקסו שהיה מונח על השולחן בחדרו ורשם

"רחוב מאייר 16" הוא קיפל את הפתקה והניחה בכיסו.

הפגישה עם דוקטור פיין

רחוב מאייר היה רחוב צדדי קטן וצר,קירות הבתים גבוהים ולכן היה חשוך במידה כזו שפנסיו דלקו לאורך כל שעות היום,שטרוק מצא את בניין המרפאה בקלות ,הוא ניצב בטור השני של הבניינים המעוקלים מעט הצידה ,מרוב הצפיפות.

הוא נכנס לבנין ופנה אל משרד הקבלה,גבירה צעירה אסופת שיער ונמוכה הביטה בו דרך זוג משקפיים עגולים "כן?" אמרה לו "שלום" ענה שטרוק והסיר את מגבעתו

-"נקבעה לי פגישה כאן,להיום..."

-"כן" הנהנה "אתה מר שטרוק"

-"אכן"

-"שב שם" סימנה לו בידה לעבר דלת סגורה מעליה שלט "חדר המתנה"

גאון שטרוק פתח את הדלת ונכנס לחדר.

פאראנובה

"במוות הפתאומי  חדל הסבל במהרה בעוד שהמוות 

המשתתה על ידי ייסורים ממית והולך  בלי לשים קץ לחיים"

קארדינו מתוך דון קיחוטה – סרוונטס (1616-1547)

פרולוג

הדוח שהוגש לשלוחנו של ראש מחלקת הדיווחים היומיים נפתח בשורה מסולסלת של  אותיות לא ברורות,ניכר בכותב שהיה מבולבל ומבוהל.

בראש כותרת העמוד צוין כבכל דוח תקין שמו של הנושא,בתתי כותרות הובאו נשואיו.

מזכירתו שהייתה עלמה צעירה,הגישה לו את ספל המשקה עמו נהג לפתוח את יומו במשרד ולצידו הניחה קשית ורדרדה,אחר התרחקה לכיוון הדלת,רגלי הצפרדע שלה הנמתחות כקצב הליכתה משכו את עיני העמית המכובד והוא היה מושכן בחזרה אל הדף בכדי להטיב ולהבין את שכתוב בשורה הראשונה

שהייתה בדרך כלל ריקה ועניינה – הערות מרחיקות לכת.

כשנסגרה הדלת,היה יושב עוד רגע ומקשיב ללחוך דריכותיה היחפות ברצפה הקרה,עד שלא שמען עוד.

אחר כך קם,ומיד התיישב חזרה במשקל כקצר רוח והוסיף לעיין בדוח ותהה על פשר שורתו הראשונה,

בתחילה המשיך ודפדף בשאר הדפים,מותח בזקנו הגמיש ומצליף בפניו כשהרפה אחיזתו בו בפתאומיות  ממורט מעצביו שהבליטו כשתי מדוזות תחת עור רקותיו הנמתח.

ראש מחלקת הדיווחים היומיים סרב בכל תוקף להסכים עם מצבו המגוחך ועם כך שבעצם אין לו כלל מושג מה עליו לעשות עם הדוח הטיפשי,ולכן הניחו על השולחן ואח"כ קירבו שוב אל עיניו ועיין בו בתקיפות,לבסוף גרד בקודקודו והסכים בקול רם וצלול כי "תמוה הדבר ביותר!?",אכן זמן רב עבר מאז סיים את לימודי הדיווחים היומיים,ושבעצם מהות חינוכו וכל שהכיר היה תפקידו על מכלוליו ועם זאת לא ידע כיצד לנהוג,איך יוכל להחתים מסמך בעל שורה ראשונה כתובה? הרי שמקרה כגון זה לא ארע מעולם.

כהלום ברק בחש בספל בעזרת הקשית,ובצלילה ניטפל אליה ומצץ בקולי קולות מן המשקה החם וכך פיתח מין היסטריה והחל ממלמל לעצמו כי "בלתי אפשרי הדבר" ודרש בצווחה "לאתר את המנוול שהשאיר את הצרה הזו" על שולחנו.

את הדוח השאיר כפי הנראה מר קיוריאס שהיה ממהר באותו הבוקר ומגיש מגבעתו לראשו תוך שהיה מדלג מגרם המדרגות של משרד הדיווחים היומיים שבקומה השמינית לשביעית ומטה ממנה.

היחידי שנתקל בו באותו היום היה מנקה הארובות ששירך דרכו בעצלתיים כשהיה עולה במדרגות אוחז מבשרת ועוד אחת גדולות יותר וקטנות ובמיני סיבובים מפותלים ומבין כל אלה מציץ ראשו הדוחק בן לכאן ולכאן כדי לייצבו ולשמור בה בעת על שיווי המשקל,וכך היה מטפס ונדחק ומפשיל זרועותיו לכל עבר כדי לייצב את גופו ולסדרן מפני שהיו מסתלסלות ומסתירות את דרכו,והנה לקול חריקת מברשות הברזל מתווספים לפתע הדי דריכה כבדים כשל אדם היורד במהירות מטורפת לעברו.

"אנחנו אבודים!! תאר לעצמך את זעם האומללים כשיוודע להם הדבר...הם יאכלו אותנו חיים!! מוכרחים לעצור אותו ! בדרך לא דרך ואף במחיר  חייו יש לעצור את הנוול האומלל ..."

צחקוק משוגע התבלט מטון מילמולו המשונה והוא כוסס ציפורניו לכל עבר,קיוריאס שאגב לא שם לב כלל על שמלמולו עולה בהדים גבוהים בחדר המדרגות הצר נתלה על מעקות רבים שעברו במרוצתו המטורפת מטה ופיתלי המדרגות השבלוליים נדמו לו כמעגל שטוח ומקווקוו המסתובב ללא הרף
מנקה הארובות מיהר לחבק את כל מברשותיו לחיקו וקיוריאס שחלף על פני כסופה הותירו בסחרחרת סיבובי אויר פתאומית שהשאיר אחריו ,המברשות החליקו מאחיזתו והתגלגלו מטה כולן.

כוכבים

מדוע אנו כמהים  אל הכוכבים אם לא היינו  כמותם?

לא כמו האיילה בראותה אש  ותנוס

לא כמו האתון ונהר המים

האדם וכוכבי לכתו

בני האור ובני החושך

על פני השטח הייתה חשכה 

ובמרכז עומד אור גדול המאיר מעגל  סביב לו

בני החיים שבאיזור הזה היו נעים בין החושך לאור

כשעמדו בחושך חשו בודדים ובאור השתוממו מאת צלליהם

אחדים פחדו מהצל אחרים רקדו עמו

בני החיים הללו לא ידעו מהו הצל ומהו להם אם לא עצמם מן החשכה?